תופעה ידועה ולצערנו רווחת, הרבה נשים צעירות מתכננות את הקמת המשפחה אבל לא הכל יוצא לפי התכנון. פגשנו לראיון את שירי טל אטיאס יועצת זוגית משפחתית ומדריכת הורים, שמסייעת לנשים בדיוק במצב הזה לצאת ממעגל התסכול לתוך חוויה אופטימית של קליטת הריון תקין.
פורסם ע"י קר-פוינט
שירי סיפרה לי על אישה בת 29 נשואה כבר כמה שנים, שמנסה להיכנס להריון ללא הצלחה והגיעה אליה בעקבות המלצה.
הסיפור של האישה המיואשת מתחיל בכמה שנים של ניסיונות טבעיים, לאחר מכן החליטה להתחיל טיפולי פוריות- לשמחתה נקלטה כבר בסבב הראשון, אבל זה לא נמשך והסתיים בהפלה.
המצב הנפשי שלה לאחר ההפלה מאופיין באכזבה מאוד גדולה, נטייה להאשים את עצמה ואת הגוף שלה, מרגישה כישלון וריקנות שקשה להסביר.
תחושת כישלון אישית אשר הובילה אותה לטיפול נפשי
היא שאלה את עצמה ואותי "למה זה קרה לי אחרי כל כך הרבה שנים של ציפייה והשתוקקות לתינוק בידיים".
"מה לא בסדר אצלי", היא לא מבינה למה ההפלה הזו קרתה דווקא לה. בכל פעם שהיא מדברת על זה היא מתחילה לדמוע באופן בלתי רצוני, מנגבת את הדמעות ומתנצלת. ואני מחזקת אותה שזה לא היא האשמה, אבל לה אין כל כך את מי להאשים. נשים דתיות נוטות להגיד שהכל מלמעלה, אבל הטענה הזו לא ממש עוזרת לאישה צעירה שמשתוקקת להיות אמא.
אני מכירה את ההרגשה, כשמתחילים טיפולי פוריות יש תחושה אצל רוב הנשים, שהפעם ילך טיק טק והן לא מבינות שהדרך החדשה לא בהכרח מובילה לפתרון המיוחל.
ברוב המקרים הטיפול לא מצליח בפעם הראשונה וזה יוצר אכזבה גדולה יותר לאור הציפיה.
האישה נכנסת למעגל של חששות, החשש מתפתח לחרדות ומוביל לייאוש.
ממצב כזה לגוף כבר אין אנרגיות לקלוט הריון. כאן משתלב הפן הרגשי בתוך הפיזי וזה המקום שלי להוביל ולתמוך בהנחיה מקצועית.
התמודדות במהלך הטיפול הנפשי עם התחושה שהחיים נעצרו
במהלך התהליך התחושה היא שהחיים בהמתנה ועוצרים הרבה דברים, כמו לדוגמא: לא חושבים על מעבר דירה, לא חושבים החלפת עבודה אפילו שממש לא טוב לנו במקום העבודה, לא מתקדמים עם שאיפות אישיות כי קשה להתרכז בדברים חדשים באופן טבעי. הכל מחכה שזה יקרה ואז נעשה… אבל לא קורה וההמתנה הופכת לארוכה ומייאשת.
כמעט בכל המקרים העדר ההריון או הפלה לאחר קליטת ההריון מובילים לבעיות בזוגיות כי בן הזוג לא מרגיש את מה שהיא עוברת הוא איפשהו לידה, ולא יכול להכיל את התחושה של האישה. מבחינתו הכל נשאר אותו דבר וממשיכים לנסות ומבחינתה ההפך המוחלט. ריק, אובדן, אפילו אבל על מה שעוד לא נולד.
בלא מעט מהמקרים גם בן הזוג חווה אכזבה, אין לו מקום לבטא רגשות בגלל שהיא במרכז ולא מאפשרת לו את המקום שלו.
זוגות לא תמיד יודעים איך לעבור הפלה או ניסיונות לקליטת הריון ביחד כזוג, אם היו בעיות לפני כן, עכשיו הן צפות ומובלטות לנוכח הרגשות העזים שהאישה פורקת ואין לה כל כך מי שיבין אותה בתוך הזוגיות.
אז התפקיד שלך כמטפלת הוא לאחד ביניהם ולמצוא את המקום המכיל והמאפשר?
כן, ממש עלית על הנקודה. הן רק רוצות לדבר ולשתף, ללא שיפוטיות עם מקום של הכלה גדולה.
כבר בתחילת התהליך, הבנתי שמדובר בבעיה בין התפישות השונות של שני בני הזוג, למרות שרק היא נכנסת לקליניקה ורק איתה אני מדברת, נכנסנו לנעליים שלו והדגמנו סימולציות על התגובות שלו ופרשנו את התנהגותו. הצלחתי להעביר לה גם את המקום לתחושות שלו.
העבודה הזו שהיא עשתה עם עצמה גרמה לשינוי התפיסות שלה ושיפור הזוגיות.
איתי קל לה יותר, אותי היא יכולה לשתף בגלוי על כל הכאב בלי שיפוטיות, מספיק שהייתי לה לאוזן קשבת היא כבר הרגישה יותר טוב.
רוב הנשים לא משתפות את ההורים, ואם כבר שיתפו פעם אחת את אמא וזה לא הלך, הן מפסיקות לשתף מהפחד לאכזב. האמהות לוקחות את זה אפילו יותר קשה מהן.
גם את החברות הן לא משתפות, בעיקר בגלל השאלות המציקות שמגיעות מדאגה "נו, מה איתך, כבר בהריון?"
בתהליך הזכרתי לה את הכוחות שלה, מה חיובי ומה כבר זורם טוב.
לפני כל הסיפור של הכמיהה להריון, היה לה חלום להתפתח עסקית, זה היה המקום שלנו להתחיל לעבד את הרגשות ולהתכוונן לעוד מטרות, כך היא יצאה מהחרדות של מחשבות על כניסה להריון.
הצלחת הטיפול הנפשי – פתאום האנרגיות מנותבות לעוד מקום וההריון הבא כבר בדרך
וזה מה שקרה. היא התחילה לפתח את העסק שלה, במקביל המשיכה טיפולי פוריות והפוקוס שלה היה בהקמת העסק ולכן פחות חששה וההריון הפעם נקלט.
זה נושא של בחירה.
הרבה נשים היו בוחרות להתמודד בתוך העלבון והקושי, מי שמצליחה להרים את עצמה למשהו חדש, מעוררת את הרגש האימהי הכבוי להיקלט להריון מבלי בכלל לשם לב לכך.
זה בדיוק המקום שלי ללוות בטיפול רגשי חיצוני, להבליט את מה שטוב עם מינימום רגשות אשמה וכעסים על כל מה שמסביב, קשה מאוד לעבור את זה לבד.
גם לאחר הקליטה, חשוב לי ללוות אותה בשיתוף, הקשבה כי עדיין חרדות נמצאות שם ברקע. חשיבה חיובית ועשייה למען עצמה כדי שיהיה לה נעים ורגוע.
אחרי שעוברים כמה הפלות, החרדות מתגברות לפני כל בדיקה. אבל הכל היה אצלה בראש כי היא מאוד רגישה ותפקידי להכניס אותה לפרופורציות ולהזכיר לה את הכוחות בעידוד ותמיכה.
בסוף ההריון אין לה מילים להודות על התהליך, היא ראתה שיש לה מסוגלות להתמודד עם כל דבר ולהסתכל על חצי הכוס המלאה, אלו כלים שהם מתנה לחיים ולא רק לנקודת הזמן הזו.
היא הודתה לי על השיפור בזוגיות, היום היא כבר הרבה פחות מאשימה ורוטנת כלפי בן הזוג שלה. היא מרגיש את השינוי. בעקבות כך, הוא גם שינה את ההתנהגות לקראתה.
היא יצאה מחוזקת מכל הבחינות וזה הסיפוק שלי שמאפשר לי להמשיך לטפל במקרה הבא.
studio lilu